אנשים שונים מתכוונים לדברים שונים כשהם משתמשים במונחים "קפיטליזם" ו"סוציאליזם" (או: "סוציאל דמוקרטיה"), תלוי האם האידאולוגיה שלהם בעד או נגד. פעמים רבות, התומכים באידאולוגיה אחת מתייחסים רק ליתרונותיה ומשתמשים במונח השני כגנאי. זה מוביל לוויכוחי סרק.
נראה ששני הצדדים מסכימים כי קפיטליזם דוגל בהקטנת מעורבות הממשלה בכלכלה, הקטנת מיסים, ובעלות פרטית על כמה שיותר דברים, ואילו סוציאליזם דוגל בהגדלת מעורבות הממשלה בכלכלה, הגדלת מיסים, ובעלות המדינה על חלק מהמשאבים, כדי לממן שירותים חברתיים.
תומכי הקפיטליזם מציינים שהוא תומך בריבונות אישית (חופש הפרט) ואחריות אישית.
אכפתיות ודאגה לחלשים בחברה: מתנגדי הקפיטליזם טוענים שהוא פועל בחוסר אכפתיות כי הוא מפקיר את החלשים והעניים בחברה. מי שיש לו כסף לקנות שירותים בסיסיים כמו רפואה וחינוך יכול להרשות לעצמו, ואילו העניים שאין להם כסף נותרים ללא שירותים כאלו, או שירותים באיכות ירודה. אולם תומכי הקפיטליזם טוענים כי המדינה כן יכולה לספק רשת ביטחון כלכלית, אך ראוי שתעשה זאת רק למוכי גורל ולא למי שמנצל את המערכת וחי על חשבונם של אחרים מתוך חוסר רצון לעבוד. כמו כן, תומכי הקפיטליזם טוענים שאכפתיות לחלשים בחברה צריכה להתממש דרך יוזמות אישיות (פילנטרופיה והתנדבות) ולא דרך כפייה.
כלכלה הוגנת: תומכי הסוציאליזם הם בעד ניהול ריכוזי של משאבי הייצור, כי הם טוענים שכך ניתן ליצור חברה שיוויונית והוגנת. הם טוענים שקפיטליזם הכולל שוק חופשי ללא רגולציה אינו מוביל לתחרות משוכללת והוגנת אלא להצטברות כח בידי גורמים מועטים (מונופולים, טייקונים). אולם מתנגדי הסוציאליזם טוענים כי למרות הרצון החיובי ליצור תחרות משוכללת בעזרת רגולציה ממשלתית, בפועל נוצר מעמד פקידותי שלטוני שהוא המעמד העליון החדש, שמבוסס על מקורביזם ופרוטקציות, והניהול הריכוזי לא יכול להיות אפקטיבי, כיוון שהוא לא מסוגל לרדת לפרטים הקטנים בשטח.
פערים כלכליים: מתנגדי הקפיטליזם (ה"נאו ליברלי") טוענים כי הוא גורם להעברת הכסף שכולם מייצרים מהידיים של היצרנים (העובדים) לידיהם של בעלי ההון (הטייקונים), ובכך מוביל לחברה לא הוגנת עם פערים כלכליים, ועל כן הוא "קפיטליזם חזירי". אולם תומכי הקפיטליזם טוענים כי גם כשהפערים הכלכליים גדולים יותר במדינות קפיטליסטיות, העניים בהן באופן כללי עשירים יותר מהעניים במדינות הסוציאליסטיות, כי שוק חופשי מעודד ייצור וצמיחה כלכלית ומגדיל היצע סחורות ושירותים וכך מקטין מחירים ומעלה משכורות.
מתנגדי הקפיטליזם טוענים כי פערים כלכליים מיתרגמים לפערים לא הוגנים בכח פוליטי – לאנשים העשירים ביותר יש השפעה גדולה יותר על השילטון בעזרת לוביזם, השפעה על התקשורת (קשרי הון-שילטון-עיתון), ואפילו למעמד הביניים יש סיכוי גדול יותר לשפר את מצבם הכלכלי, הבריאותי, והנפשי מאשר למעמד העניים. מתנגדי הקפיטליזם טוענים כי עידוד צמיחה כלכלית בעזרת שוק חופשי אינו מספיק כדי לשפר את איכות החיים, אלא צריך שפירות הצמיחה יגיעו לרבים ולא למעטים. ולכן הסוציאליסטים תומכים בחלוקה מחדש של ההון דרך מיסים מעשירים ותשלומים לעניים.
סיכום: בפועל, רוב המדינות פועלות על פי שילוב של מרכיבים משתי האידאולוגיות. ולכן שימוש במונחים "קפיטליזם" ו"סוציאליזם" יכול מאוד לבלבל, ולהקשות על הדיון ועל בירור המדיניות הרצוייה. במקום זאת, כדאי להשתמש במונחים יותר בסיסיים ומדוייקים.