לכל אחד מאיתנו יש כוח אדיר להפוך את חיינו שלנו ואת חייהם של אחרים להיות נפלאים יותר באמצעות המילים בהן אנו משתמשים, אם אנו יודעים כיצד לעשות זאת בצורה שתטעין אנשים באנרגיה חיובית. איך מביעים תודה בתקשורת מקרבת?
להביע הכרת תודה
איך לעשות את זה
כשמישהו עושה משהו שמשפר את חיינו, איך נוכל להביע תודה בצורה משמעותית? אנו יכולים לעשות זאת על ידי שימוש ברכיבים לתיאור המציאות:
- תיאור מדויק של הפעולה הספציפית שהאדם האחר עשה
- הרגשות הנעימים שעלו לאחר מעשה זה
- אילו צרכים שלנו קיבלו מענה בזכות המעשה
לדוגמה: "כשאמרת לי [ציטוט], הרגשתי שמחה והקלה, כי מה שאמרת ענה על הצורך שלי בביטחון ובהירות."
איך לא לעשות את זה
תקשורת אפקטיבית אינה כוללת שפה שיפוטית, אפילו אם מדובר בשיפוט חיובי, כגון "אתה אדם טוב לב". הצהרה כזו מעבירה לו אפס מידע לגבי מה הוא עשה, איך זה גרם לנו להרגיש, ואילו צרכים שלנו סופקו. גרוע מכך, זו עדיין הצהרה שיפוטית ולכן היא מרמזת על כך שיש אנשים שאינם טובי לב. אם אנו חושבים במונחים כאלה, האדם שאנו מודים לו כעת עשוי לחשוש (באופן לא מודע) שבזמן מאוחר יותר אנו עלולים לתייג אותו כ"לא טוב לב" אם הוא יעשה משהו שלא לטעמנו.
לא מומלץ להביע תודה באמצעות פרס, למשל מתנה פיזית, או באמירת דברים כמו "כל הכבוד!" או "עשית עבודה טובה!". זה נשמע כמו פרס, וזה הצד השני של עונש. זה דומה למאמני כלבים שגורמים לכלבים להתנהג בצורה מסוימת על ידי שימוש בגמול ועונש. זו לא דרך מתאימה לבני אדם, זה עושה להם דה-הומניזציה. זה משמיד את היופי והכוח של הכרת התודה, מכיוון שאנשים עשויים לחשוד שהגמול ניתן כמניפולציה, כחלק מניסיון לאמן אותם להמשיך ולהתנהג כמו שאנחנו רוצים. הם יתחילו לתהות האם התגמול החיובי ניתן מתוך הכרת תודה כנה, או כמניפולציה.
מה לגבי הטענה שמחמאות ותשבוחות בונות ביטחון עצמי? ובכן, אם מישהו זקוק לשבחים חיצוניים כדי להרגיש טוב עם עצמו, זה אומר שאין לו ביטחון עצמי אלא רק התמכרות לגמול חיצוני. זו לא הדרך לבנות הערכה עצמית, אותה ניתן לבנות רק באמצעות התייחסות עצמית של אהבה.
קבלה של הכרת תודה
איך לעשות את זה
אם מישהו מודה לנו באופן שאינו חלק מתקשורת מקרבת (כפי שהוסבר לעיל בסעיף "איך לא לעשות את זה"), אנו יכולים לעזור לשנינו להתחבר יותר קרוב. אנחנו יכולים לשאול אותו: אני מעריך את מה שאתה אומר, והייתי רוצה לשאול אותך: מה בדיוק עשיתי? איך הרגשת אחרי זה? אילו מהצרכים שלך זה עזר לספק?
כששאלות כאלו נענות והכרת תודה בפנינו באה לידי ביטוי בדרך זו, אנו יכולים להגיב על ידי שיתוף לגבי אילו מהצרכים שלנו קיבלו מענה על ידי מה שעשינו או על ידי קבלת הכרת התודה, ואילו רגשות נעימים הדבר מעורר בנו.
איך לא לעשות את זה
זו טעות להתייחס בביטול אל מה שעשינו שהוביל לתודה, כגון "אה, נו, זה שום דבר". זה מקטין את הערך של מה שעשינו – מה שהופך את חייו של מישהו ליותר נפלאים. וזה גורם גם לאדם שמודה לנו להרגיש שאנו מתייחסים בביטול אל מה שאמר, כי מתנת הכרת התודה שהוא רוצה להעניק לנו למעשה נדחית. זה הורס את החגיגה.
זה לא חומל כלפי עצמנו לחשוב: "לא מגיעה לי הכרת התודה הזו". זה קשור לגישה המרחיקה שחושבת שאנשים "ראויים" לתגמולים ולעונשים.
יש אנשים שחושבים שאם הם אומרים "אה, זה כלום", אז הם מתנהגים בענווה, וזה ערך חיובי, לא? אבל זו לא ענווה, זו צניעות שקרית – לראות את הערך שלנו כפחות ממה שהוא באמת. כך "התחנכנו" – להסתיר את האור שלנו, או להעמיד פנים שאנחנו צנועים. ענווה בריאה פירושה הכרה בערך החיובי שלנו (תוך שאנו לא מגזימים בערך שלנו דרך התרברבות או יהירות).