חזור ל תקשורת מקרבת

הבעת בקשה

כאשר אנחנו מנסים לתת מענה לצרכינו, אנו עשויים לבקש בקשות מאנשים אחרים לעזור לנו לספק את צרכינו. ישנן דרכים לעשות זאת המגדילות את הסיכוי שנקבל את מבוקשנו, ודרכים שמקטינות את הסיכוי הזה. כיצד מביעים בקשה בתקשורת מקרבת?

בקשה ולא דרישה

לפני שנכנס לפרטים הטכניים כיצד לבטא בקשה, ראשית עלינו לוודא שהכוונה שלנו היא אכן לבקש משהו ולא לדרוש זאת, כי דרישה היא סוג של כפייה או מניפולציה. המשמעות היא להזכיר לעצמנו את הריבונות האישית של האדם האחר, כלומר שהוא ישות אוטונומית והוא אינו מחויב להיענות לבקשתנו. אם איננו מרגישים כך, ראשית עלינו לעשות עבודה עם עצמנו כדי לאמץ גישה זו. אחרת, נשתמש בהסברים שלהלן בתור מניפולציה, וזה לא יעבוד, או יעבוד לרעתנו.

בתקשורת אפקטיבית, הכוונה האמיתית שלנו היא מה שקובע ולא רק הנוסח הספציפי בו אנו משתמשים. האדם האחר יכול לעיתים קרובות להרגיש זאת כאשר איננו אותנטיים, כאשר אנו רק מנסים להעמיד פנים שאנחנו משתמשים בתקשורת מקרבצ כטכניקת מניפולציה להשגת מה של שאנחנו רוצים.

תיאור ספציפי מדויק

כאשר אנחנו רוצים לבקש ממישהו לעשות משהו עבורנו, עלינו לתאר זאת במונחים ספציפיים שהאדם האחר יכול להבין ולבצע. מהי הפעולה הספציפית שהיינו רוצים שהוא יבצע? לדוגמה: להגיד משהו מסויים, או לשים חפץ במקום מסוים.

אם אנחנו רק אומרים "אני רוצה שתהיה יותר מתחשב" או "האם אתה יכול להיות מאורגן יותר?", לאדם האחר אין שום דרך לדעת למה בדיוק אנו מתכוונים בכך, ולכן הוא לא יכול להצליח לקיים את בקשתנו. באופן דומה, כשאנו אומרים "האם אתה יכול בבקשה לאפשר לי …", האדם האחר לא יכול לדעת למה אנחנו מתכוונים. בקשות שמנוסחות כך עלולות לעורר תסכול ולגרום להתרחקות.

תיאור חיובי

עלינו לומר מה שאנחנו כן רוצים שהאדם האחר יעשה, ולא רק מה לא לעשות. לדוגמה, אם אנחנו רוצים שמישהו יחזור הביתה מוקדם מהעבודה, ואנחנו אומרים "אל תשאר בעבודה כל כך מאוחר", הוא עשוי לעזוב את העבודה מוקדם אבל ללכת למקום אחר מלבד הבית, וזה לא מה שרצינו.

כיצד להביע בקשה

כאשר אנחנו רוצים שמישהו יעשה משהו עבורנו, אנחנו יכולים לבקש בקשה. אם אנחנו גם מוסיפים לה הסבר על הרגשות והצרכים הרלוונטיים שלנו, זה מגדיל את הסיכוי שהאדם השני יוכל להתחבר אלינו דרך הרגשות והצרכים האוניברסליים האלה שיש גם לו, ויוכל להבין מדוע זה חשוב לנו ואולי גם להסכים:

  • להציג בקשה שהאדם האחר יכול להבין ולעשות, באמצעות ניסוחים ספציפיים, מדויקים וחיוביים.
  • לשתף אילו מהצרכים שלנו אנחנו רוצים לספק באמצעות בקשה זו.
  • לשתף אילו רגשות נרצה לחוות אם הבקשה תתקבל ונקבל מענה על צרכינו.

לדוגמה: "(בקשה:) האם אתה מוכן לשטוף את הכלים? (צורך:) אני אוהב שהמטבח נקי ומסודר. (רגש:) זה גורם לי להרגיש נינוח ורגוע."

כשמשהו מפריע לנו

כאשר מישהו עושה משהו שהיה טריגר להופעת כאב רגשי אצלנו, כיצד נוכל לבטא את עצמנו בצורה אפקטיבית?

  • לתת תיאור ניטראלי של הפעולה הספציפית שהאדם האחר עשה.
  • לשתף את הרגשות שלנו שעלו לאחר מעשה זה.
  • לשתף אילו מהצרכים שלנו לא נענו עקב מעשה זה.
  • לבקש בקשה ספציפית ומדויקת שהאדם האחר יכול להבין ולעשות.

לדוגמא: “(אירוע:) כשלא ענית לטלפון אתמול בערב, (רגש:) הרגשתי עצב, (צורך:) כי רציתי ליצור חיבור. (בקשה 🙂 אני רוצה לבקש, אם זה בסדר מבחינתך, שכאשר אני מתקשר ואתה לא יכול לענות, תשלח לי הודעת טקסט על כך. ככה עדיין הצורך שלי בחיבור יקבל מענה."

כפי שהוסבר כאן, אנו משאירים את האדם האחר מחוץ לתיאור הרגשות והצרכים שלנו.

כיצד להגיב להסכמה

כאשר אנחנו מבקשים בקשה והאדם השני מסכים לבקשתנו, ויתרה מכך, אנו בטוחים שהאדם האחר באמת רוצה לעשות את מה שביקשנו, מסיבה טובה ולא מזיקה, אז נוכל להביע את שמחתנו ותודתנו בדרך שמקרבת אותנו.

עם זאת, לעתים קרובות זה לא מספיק לבקש בקשה ולקבל הסכמה, במיוחד כאשר הדבר נעשה לאחר שמשהו מטריד אותנו. הסיבה לכך היא שפעמים רבות האדם ממנו אנחנו מבקשים תופס את בקשתנו כדרישה, שיפוט או האשמה. זה חיוני לוודא שהוא יודע מהי כוונתנו האמיתית.

אפילו כאשר יש לנו כוונה כנה לבקש בקשה ולא דרישה, האדם מולנו עלול להיות חשדן, לא לסמוך עלינו, ועלול לשמוע דרישה, מכיוון שהוא רגיל לכל כך הרבה כפייה ומניפולציות בעולם. אם הוא בטעות מבין את בקשתנו כדרישה ומסכים לה, כולנו נשלם את המחיר – הוא יפתח כלפינו טינה, וזה יפגע בנו בהמשך.

לכן, אם יש לנו ספק, אפילו קל ביותר, האם האדם האחר מסכים לבקשתנו מסיבות טובות – עדיף לא להמשיך עם זה אלא לעצור ולברר. אנו יכולים לוודא את הבנתו באמצעות אמירה כמו זו: "אני רוצה שתבין שאני מבקש בקשה ולא דרישה. אתה לא חייב להסכים. אני רוצה שתסכים לבקשתי רק אם תוכל לעשות זאת בשמחה וברצון, מכיוון שהיא מתאימה לך ומספקת את צרכיך. בבקשה אל תעשה זאת מסיבות גרועות כמו פחד מעונש, או תקווה לגמול או לאהבה, או מתוך אשמה, בושה, חובה או מחויבות."

אם איננו בטוחים כיצד להביע את בקשתנו בצורה שתיתפס בצורה נכונה על ידי האדם האחר, נוכל לבקש ממנו עזרה, למשל: "האם תוכל בבקשה להגיד לי כיצד אוכל לבטא את מה שאמרתי בצורה שממנה תשמע בקשה ולא דרישה? "

ראו גם: להיות רגישים לזולת.

כיצד להגיב לסירוב

אם האדם מולנו אינו מסכים לבקשתנו – זהו המבחן האמיתי לכוונה שלנו: האם בכנות הצגנו בקשה? או שלמעשה הצגנו דרישה נסתרת? אם מתעורר בנו כעס או תסכול, פירוש הדבר שאנו לא באמת מקבלים את האפשרות של סירוב לבקשתנו, מה שאומר שלמעשה הצגנו דרישה, גם אם עשינו זאת בחיוך.

הדרך להתמודד עם רגשות אלו היא להזכיר לעצמנו שהאדם האחר הוא ישות ריבונית, והוא לעולם אינו חייב לנו דבר ולעולם אינו מחויב לעשות משהו, אפילו כשאנחנו באמת רוצים את זה. (ראו: בקשה ולא דרישה).

אנו יכולים לזכור שכאשר האדם מולנו אינו מסכים לבקשתנו, אם נראה זאת כדחייה, למעשה אנחנו מעניקים פרשנות מזיקה לסיטואציה, וזה יוצר בתוכנו כאב רגשי מיותר. אנו יכולים להבין שהסיבה לכך שהאדם האחר אינו מסכים היא שיש לו צרכים משלו שמונעים ממנו לומר "כן", ואנחנו לא צריכים לקחת את זה באופן אישי כנגדנו. אנחנו גם יכולים לזכור שגם אם יש לנו העדפה שהאדם הזה יעזור לנו לענות על צרכינו, איננו תלויים בו, מכיוון שיש הרבה אנשים אחרים בעולם, וחלקם ישמחו ברצון לעזור לנו לספק את הצרכים שלנו.

אם הסירוב לבקשתנו בא לידי ביטוי בגישה המרחיקה, זה יכול להיות כואב במיוחד עבורנו, מכיוון שלא רק שהצרכים שלנו לא יסופקו באופן מיידי, אלא גם האומץ שהיינו צריכים לאזור כדי לחשוף את הפגיעות בהצגת הבקשה שלנו אינו מקבל כרגע הכרה, ואנחנו עלולים לחוות כאילו אנחנו מותקפים בדרך כלשהי. ובכל זאת, אנחנו יכולים להקל על הכאב שלנו בכך שניתן לעצמנו חמלה, ואז נזכור לתת אמפתיה וחמלה כלפי האדם האחר, ולשמוע את צרכיו מאחורי הסירוב שלו.

אנחנו אפילו יכולים להביע תודה לאדם האחר: "תודה על כך שאתה נאמן לעצמך". בדרך זו אנו מראים כי אנחנו מכבדים את ריבונותו האישית ואת רצונותיו. כמו כן, כאשר הוא קשוב לעצמו ולא מסכים לבקשתנו כאשר הוא לא רוצה לעשות זאת בלב שלם, הוא למעשה מגן גם עלינו, כי אם הוא היה מסכים לבקשתנו ועושה זאת שלא בלב שלם, הוא היה מפתח טינה כלפינו, ובסופו של דבר היינו משלמים את המחיר על כך.

שימו לב שקבלת "לא" אינה בהכרח סוף השיחה. אנחנו יכולים לנסות ולברר אילו צרכים של האדם האחר מונעים ממנו להסכים, על מנת לבדוק אם שנינו יכולים למצוא אסטרטגיה יצירתית אחרת שתאפשר לנו לספק את הצרכים של שנינו.

אם מופיעים בתוכנו רגשות כמו כעס או תסכול, זו האחריות האישית שלנו לדאוג להם. אנחנו יכולים לעבד רגשות אלה עם עצמנו, או בעזרת חברים או מטפל. איננו חייבים בהכרח לעשות זאת עם האדם שאינו מסכים לבקשתנו, מכיוון שהוא אינו מחויב לעזור לנו להתמודד עם הרגשות שלנו, או שהוא לא יכול להיות זמין רגשית לעשות זאת כרגע, או אולי אינו יודע כיצד לעשות זאת. אנחנו יכולים כמובן לשתף את רגשותינו, אך רק אם אנו עושים זאת לא כמניפולציה, כדי לנסות להזריק בושה ואשמה לאדם מולנו, כדי שיסכים לרצוננו, כדי להשיג ממנו משהו. אנחנו יכולים להבהיר שאנו יודעים שרק אנו האחראים לרגשותינו, והאדם האחר לא גרם להם.

כיצד להשיב לבקשה

כשמישהו מבקש מאיתנו משהו, לפעמים עדיף שלא נסכים מיד, גם אם באותו רגע חלק מאיתנו רוצה להסכים. הסיבה לכך היא שלפעמים אנחנו פועלים באופן אוטומטי מבלי להיות מודעים לחלוטין לכל הקולות הפנימיים שלנו. לחלק מהקולות האלה עשויים להיות היסוסים או חששות. עדיף לקחת כמה רגעים כדי להקשיב לעצמנו, לרגשות ולצרכים שלנו, ולברר האם זה באמת מתאים לנו להסכים. באופן אידיאלי, כדאי לחוש "כן" ברור ונלהב בכל החלקים שלנו (השכל, הלב, הרגשות שלנו, הצרכים שלנו, הגוף שלנו, וכו') לפני שאנחנו מסכימים לבקשה.

עלינו להסכים לבקשה רק אם זה מספק את צרכינו. אם זה כך, אנחנו יכולים להביע הכרת תודה על הבקשה, על ההזדמנות לעשות אותה, ובכך לספק לא רק את צרכיו של האחר אלא גם את שלנו. זה הופך את החיים של כולם לנפלאים יותר.

אבל אם אנחנו מגלים שאין לנו הסכמה פנימית נלהבת לבקשה, עלינו לברר מה מפריע לנו, כלומר אילו מהצרכים שלנו לא יקבלו מענה על ידי הסכמתנו לבקשה. אז נוכל להסביר לאדם האחר על הצרכים האלה, כך שהוא יבין את הסיבה לסירוב שלנו. זה מקטין את הסיכוי שהוא יפרש את תגובתנו כדחייה, ומגדיל את הסיכוי שביחד נוכל לחשוב על חלופות שעשויות לספק את הצרכים של שנינו.

לכן עדיף להימנע מביטוי הסירוב בגישה המרחיקה, כגון:

  • סירוב חד, כגון "לא" או "אני לא רוצה". זה מקטין את הסיכוי לחיבור, מכיוון שהתשובה נוקשה ועלולה להתפרש כדחייה, והיא מובילה לכאב רגשי. זה לא האינטרס שלנו שזה יקרה.
  • תירוצים המתחמקים מלקיחת אחריות אישית על ההחלטה שלנו, כגון: "אני לא יכול", "אין לי זמן", "זה לא אפשרי". האדם האחר עשוי לחוש שזו לא האמת, וזה מוביל לניכור.