איך אנחנו יכולים לבקש סליחה בעזרת תקשורת מקרבת?
אחריות אישית פירושה גם לזהות ולהכיר בכך כאשר האדם מולנו חש כאב רגשי לאחר שאנחנו אומרים או עושים משהו שמהווה טריגר לכאב הזה.
מתוך חמלה כלפיו, אנחנו רוצים להראות לו שאכפת לנו מהכאב שלו. הדרך הרגילה שלנו לעשות זאת היא לומר "אני מצטער". אבל בד"כ זה לא אפקטיבי.
ראשית, "דיבורים זה בחינם". כל אחד יכול בקלות לומר "אני מצטער" גם ללא אמפתיה אמיתית לכאב של הזולת. וממילא לומר זאת זה לא מספיק עבור האדם מולנו שרוצה לדעת את הסיבה מדוע עשינו את מה שעשינו. במיוחד איך היינו יכולים בכלל לעשות דבר כזה אם באמת אכפת לנו ממנו.
אם אנחנו אומרים שאנחנו מצטערים מכיוון שאנחנו חושבים שעשינו משהו "לא בסדר", אנו נופלים למלכודת של התייחסות לעצמנו באמצעות שיפוט מוסרי שלילי שהוא חלק מהגישה המרחיקה.
תקשורת מקרבת מציעה לנו להכיר בכאב הרגשי של הזולת, להפגין אמפתיה, להראות שאכפת לנו ממנו ומהצרכים שלו. גם להביע את הרגשות שלנו כגון עצבות על כך שמעשינו הפעילו את הכאב הרגשי שלו (וזאת עדיין מבלי להאשים את עצמנו במה שעשינו), ולהרגיע אותו שאנחנו רוצים להפוך את חייו ליותר נפלאים ולא ליותר כואבים.
אם הפעולה שלנו הייתה בטעות, אנו יכולים פשוט לומר זאת. אם פעלנו בכוונה, נוכל להסביר מדוע פעלנו כך, על אילו מהצרכים שלנו ניסינו לענות. לאחר מכן, לאחר שהתגברנו על המכשול הרגשי, נוכל לדון האם ישנן אסטרטגיות טובות יותר בהן נוכל להשתמש כדי לענות על הצרכים של שנינו.