תרבות דיון (או: "דיון תרבותי") מתקיימת כאשר הצדדים לדיון מתייחסים זה לזה בכבוד ושומרים על אווירה טובה. המשתתפים מגיעים עם פתיחות ונכונות כנה להקשיב לעמדת הזולת ולשקול אותה, ומשתמשים בדיון כהזדמנות לבירור כנה של האמת ושל הדרך האפקטיבית ביותר לקדם את מערכת הערכים בצורה הטובה ביותר.
כללי הדיון
הכללים תקפים בכל אפיקי הביטוי: שיחות, תכנים ותגובות ברשתות החברתיות ובתקשורת, דיבור במרחב הפוליטי ובהפגנות.
- יש לאפשר לזולת לדבר ולסיים את דבריו, מבלי להתפרץ ולקטוע אותו.
- מן הצד השני, יש לדבר באופן תמציתי ולא להשתלט על הדיון, כדי לכבד את הזמן של המשתתפים ולאפשר דיון אפקטיבי.
- דיון פרודוקטיבי הוא מאוד אינטראקטיבי ומורכב מטיעונים קצרים. רק כך לזולת יש סבלנות להקשיב, ורק כך אפשר להתייחס לפרטים. גם בכתיבה – לאף אחד אין חשק לקרוא מגילות.
- אם הצדדים מתקשים לקיים כלל זה, כדאי למנות מנחה לדיון שבסמכותו לקטוע דובר שמאריך בדבריו יתר על המידה.
- יש להקשיב לדברי הזולת באמת, עם ראש פתוח, ולא להתמקד בתיכנון הדבר הבא שאנחנו רוצים לומר.
- יש להתייחס באופן ענייני לנאמר. אין להתדרדר להתלהמות, ליגלוג, זילזול, והשמצות, הקנטות, ציניות, או צעקות – וזאת אפילו אם הצד השני מתדרדר להתנהגות כזו (וזאת כדי להנמיך את הלהבות ולהקטין את ההתלהמות, אם כי גם לגיטימי לעצור את הדיון במצב כזה).
- אין טעם לחזור על עצמכם. מספיק להציג כל טענה פעם אחת בלבד.
- יש לפעול על פי כללי דיון הגיוני.
- ראו גם: תקשורת מקרבת.
(תוכן העמוד הזה מתבסס, בין היתר, על העמוד הזה)